אזמל שקהה

ספרו של יצחק (יאני) נבו מציג לראשונה בפני הקורא הישראלי את התמורות שחלו בפילוסופיה האנליטית, תוך כדי דיון מעמיק ומאלף בהוגיה המרכזיים: פרגה, ראסל, מור, ויטגנשטיין, קארנאפ, אוסטין, קוויין, קריפקה, פאטנם, דיווידסון, רורטי.

בספר זה נבחנת באור ביקורתי יומרת הפילוסופיה האנליטית לסילוק המטאפיזיקה כתחום דיון שבעיותיו מדומות וטענותיו חסרות מובן. כחוט השני עוברת בו השאלה האם ניתן לסלק את המטאפיזיקה מבסיס שהנו ניטרלי מבחינה מטאפיזית? האם ניסיונותיהם של הפילוסופים האנליטיים לעשות כן, והכלים אשר פיתחו לצורך זה – הלוגיקה המודרנית, הניתוח הלוגי של הלשון, עקרון האימות של המשמעות וכיוצא באלה – אכן נוקו די הצורך מסיגים מטאפיזיים על מנת לעמוד בעומס התקוות הפוזיטיביסטיות שנתלו בהם?

יצחק (יאני) נבו טוען שבגילוייה המוקדמים אין הפילוסופיה האנליטית מצליחה לעמוד ביומרה זו, על אף עוצמתם של הכלים אשר היא מפתחת, כלומר היא מוסיפה לקיים דיאלוג סמוי עם המסורת המטאפיזית אשר אותה היא דוחה. כך הדבר בעבודותיהם של פרגה, ראסל, מור, ויטגנשטיין בצעירותו והפוזיטיביסטים הלוגיים. בגילוייה המאוחרים יותר נוטשת הפילוסופיה האנליטית את היומרה לסילוק המטאפיזיקה מבסיס לוגי טהור; חלק מהפילוסופים האנליטיים המאוחרים מסבים את תשומת לבנו לסיגים המטאפיזיים הנותרים בניתוח הלוגי, ובסלידתם הנמשכת מהמטאפיזיקה נוטשים למעשה את הפילוסופיה כתחום דיון עיוני או נפרד. מהלך מעין זה ניתן למצוא בעבודותיהם של ויטגנשטיין בבגרותו, אוסטין והוגי פילוסופיית הלשון היומיומית, רורטי, ובמידת מה אצל קוויין. פילוסופים אחרים נותרים נאמנים לכלי הניתוח הלוגי שפותחו בפילוסופיה האנליטית ולנקודת הראות העיונית הגלומה בהם, אך הם נוטשים את היומרה לסילוק המטאפיזיקה ורותמים את כלי הניתוח הלוגי לפיתוחה של מטאפיזיקה אנליטית – קריפקה ופאטנם הם הבולטים בפילוסופים המובילים מגמה זו. כך או כך, האזמל האנליטי מתגלה כאזמל קהה – את המטאפיזיקה בכללותה אין הוא מיטיב לעקור בניתוחיו, ומה שהוא מיטיב לנתח אין די בו לסילוק המחלה, אם אמנם מחלה היא.

ד"ר יצחק (יאני) נבו הוא מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון. פרסומיו השונים עוסקים בפילוסופיה של הלשון, בפילוסופיה אנליטית, בפרגמטיזם פילוסופי ובהוגים כגון דיווידסון, קוויין, פאטנם, ויטגנשטיין ואחרים. כמו כן הוא עוסק בפילוסופיה חברתית ופוליטית ובאתיקה מקצועית ויישומית, בעיקר אתיקה אקדמית.