אחיות לרצח

אין עוד מקרה בתולדות הפשיעה הרגילה של צרפת שהטביע את חותמו באופן עמוק ורחב כל כך כמו מקרה הרצח שבוצע בשנת 1933 על ידי האחיות פאפן – כריסטין ולאה – שתי משרתות ששחטו בברוטליות את מעבידתן ואת בתה. מדובר במעשה אלימות חסר תקדים של נשים נגד נשים, והשלכותיו על התרבות הצרפתית ניכרות עד עצם היום הזה. בשעתו זכה הרצח לכיסוי עיתונאי נרחב, ושנים לאחר מכן המשיכו אינטלקטואלים וסופרים בולטים כמו ז'אן-פול סארטר וסימון דה בובואר להתייחס לפרשה. הן ז'אן ז'נה הן וונדי קסלמן עיבדו את סיפור הרצח למחזה, וגרסאות קולנועיות אחדות נוצרו בידי הבמאים ניקו פפטקיס, ננסי מקלייר וקלוד שברול.

לפנינו מקרה אשר מאיר באופן מרתק את החיים הפרובינציאליים בצרפת שבין שתי מלחמות העולם, את תפקידיהן של נשים בכלל – ושל רווקות בפרט – בחברה הצרפתית, ואת דעותיהם של הצרפתים על אודות העבריין. לפרשה נודעה גם השפעה ניכרת על השיח הפסיכואנליטי, החל בעבודתו של ז'אק לאקאן – במיוחד בפיתוח מושג המפתח של שלב המראה – דרך פרנסיס דיפרה וכלה במארי-מגדלן לסנה.

קטעי עיתונות יומית לצד תיאוריות פסיכואנליטיות, תיאטרון וקולנוע קלאסיים צרפתיים לצד גרסאות שעובדו בספרות עממית – כל אלה מהווים מקרה אידיאלי למחקר מפרספקטיבה של לימודי תרבות; אבל יותר מכול, הם מצביעים על כך שתהא זו איוולת גמורה לנסות ולחפש דבר-מה מוגבל כל כך כמו "הסבר" לפשען של האחיות פאפן.

רייצ'ל אדוארדס היא מרצה לצרפתית באוניברסיטת Newcastle upon Tyne, אנגליה.
קית' רידר הוא מרצה לצרפתית באוניברסיטת גלאזגו, סקוטלנד.