איך עושים דברים עם מילים

איך עושים דברים עם מילים (1962) – ספרו רב-ההשפעה של ג'. ל. אוסטין – מבוסס על סדרת הרצאות שאותן העביר באוניברסיטת הארוורד בשנת 1955. השפעתו של הספר – ובפרט מושגי המפתח שטבע, כגון "מעשה דיבור" ו"מבע ביצועי" – חרגה זה מכבר מן החוג הפילוסופי הטבעי שבו פעל אוסטין. תפיסתו המהפכנית אפשרה להוגים כגון ז'אק דרידה וג'ודית באטלר לעשות בו שימוש ולהתווכח עמו. טענתו המרכזית של אוסטין היא שהפילוסופים של הלשון עד לזמנו טעו בהדגישם את הממד הטענתי של משפטים כממד הראשוני שעליו יש לבסס כל הסבר למהות השפה.

על פי התפיסה המסורתית, יש לתפוס את המילים בראש ובראשונה כמייצגות דברים בעולם, ואת המשפטים – כמעבירים תוכן אמיתי או שקרי. אוסטין ממיר את התמונה הזו של השפה בתמונה אחרת המציגה באופן משני את העובדה שטוענים טענות עם מילים ומצביעים על העולם בעזרתן. לפי אוסטין, בראש ובראשונה עושים דברים עם מילים, ולכן יחידת המשמעות המהותית להבנת השפה אינה מילה או טענה, אלא מעשה דיבור. רק כאשר מרופפים את הקשר בין משמעות לבין אמת ובוחנים את המבעים הלשוניים כמגוון של מעשים, ניתן להבין את מורכבותה ועושרה של השפה. השינוי הזה אינו טכני, אלא מהפכני ורב-השלכות על המתודה הפילוסופית הראויה ועל אינספור בעיות פילוסופיות ספציפיות.

למעשה, ניתן לראות בהצעתו של אוסטין את המשך ההתנגדות לאושיותיה של המסורת הפילוסופית המערבית, לפריבילגיות שאותן היא מעניקה לסוגי מבט אחדים על פני אחרים. איך עושים דברים עם מילים ממשיך בכך את הקו המאפיין את המחשבה הרומנטית והוגים כגון ניטשה וויטגנשטיין. אוסטין מראה כיצד הקשבה מדויקת לשפה הממשית, ולא לשפה אידיאלית פרי המצאתם של פילוסופים, מסלקת את העיוותים המוליכים לבעיות פילוסופיות מדומות; הוא משרטט ומדגים את הקווים הראשונים המעצבים את הגישה החדשה הזו ומספקים מענה לשאלה: איך מקשיבים היטב לשפה?

ג'ון לנגשו אוסטין (1911-1960) עמד בראש הקתדרה לפילוסופיית המוסר באוקספורד משנת 1952 ועד מותו. הוא הידוע, החריף והכריזמטי ביותר מבין חברי האסכולה הידועה בכינוי "פילוסופיית השפה הרגילה". כתביו החשובים ביותר התפרסמו לאחר מותו; ביניהם "כתבים פילוסופיים" (1961) ו"על תבונה והרגשות" (1962).

לספר מצורפת הקדמה מאת ד"ר ענת מטר וגיא אלגת, שניהם מן החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.