אני עושה את דרכי

"במישור החברתי והביוגרפי אני למעשה אדם ממין נקבה, ממוצא בולגרי, בעלת נתינות צרפתית; ארץ הבחירה שלי – אמריקה, ובעבודתי אני עוסקת בסמיולוגיה, בפסיכואנליזה, בפילוסופיה, בספרות: תחומים הכרוכים בהשלכות פוליטיות ואתיות". במלים אלה מבקשת ז'וליה קריסטבה להציג את תעודת הזהות שלה ולפרוש את מנעד פעילויותיה האינטלקטואליות משנות ה-70 עד לימינו אנו. בראיון זה, שנערך בשנת 2006 לרגל בואה לארץ לחגוג את צאת ספרה "סיפורי אהבה", מדברת קריסטבה, בין השאר, על כתיבתה הפסיכואנליטית, על עיסוקה בפרקטיקה ובאידיאה של האמהוּת, על מושג "המרד האינטימי" שלה, על ההבחנה בין דת וקדושה בהקשר הפסיכואנליטי ועל שאלת הרלבנטיות של המבנה האדיפלי לגרעין המשפחה בן-זמננו.

"אני סבורה שאין לנו גרסאות אחרות של חירות זולת לומר שהדרך פתוחה. אלמלא כן, אנחנו שרויים במעין דטרמיניזם ביולוגי או דטרמיניזם של זיכרון, וזהו מעין מחנה ריכוז של העבר הרובץ עלינו. העבר הוא מרכיב אחד אך בר-התמרה. זו עודנה שאיפה. אני סבורה שיש לשמרה לבל נהיה אסירים של מועקות".

תרגום מצרפתית: מיכל בן-נפתלי