באוהאוס

המכלול החזותי של הסביבה שלנו – החל בשכונות מגורים וכלה בעיתונים – חב לא מעט לבית ספר אחד לאמנות ולעיצוב שנוסד בגרמניה בשנת 1919, בניהולו של האדריכל ולטר גרופיוס, ונסגר על ידי השלטון הנאצי בשנת 1933. מדובר כמובן בבאוהאוס, אשר הותיר חותם בל יימחה גם על לימודי האמנות ברחבי העולם.

מבקר האמנות פרנק ויטפורד בוחן בצורה משכנעת, מפורטת וסוחפת – על רקע החיים הפוליטיים המטלטלים של גרמניה בין שתי מלחמות עולם – את הרעיונות שביסוד הקמתו של באוהאוס; הוא מתאר את שיטות ההוראה במוסד מנקודת מבט עכשווית, מנתח את פעולות המורים – אמנים בולטים כמו קליי, קנדינסקי, מוהולי, אלברס – את המתחים האידיאולוגים ביניהם ואת חיי היום יום של הסטודנטים, לצד עדויות בגוף ראשון.

בית הספר באוהאוס נולד אל תוך עולם שונה מאוד מעולמנו, ועם זאת השפעתו ניכרת עד היום – יותר מחצי מאה לאחר שהוקם ובתקופה של שמרנות גוברת בזירת החינוך והאדריכלות. השאלות שהעלה – כיצד צריך ללמד אמנות ומלאכה, מהו טבעו של עיצוב טוב, כיצד משפיעים בניינים על דייריהם – עדיין נשאלות, עדיין באותו להט. החפצים שיוצרו בבאוהאוס ממשיכים להיות מקור השראה לאנשים שעוסקים בעיצוב הסביבה שלנו, וגישתו של בית הספר לחינוך לאמנות באופן כללי ממשיכה להשפיע על ההוראה בבתי ספר רבים לאמנות ברחבי העולם.
רבות נכתב על באוהאוס, אולם מפתיע לגלות שעד כה לא נכתב ספר בסיסי אשר מספר את סיפורו של בית הספר, מנתח את מטרותיו והישגיו ומתאר את הדמויות המרכזיות שהיו מזוהות עמו, הן מקרב המורים והן מקרב התלמידים.

פרנק ויטפורד הוא מבקר האמנות של ה"סנדיי טיימס" הלונדוני; לימד באוניברסיטאות לונדון וקיימברידג' וברויאל קולג' אוף ארט. כתב בין השאר את הספרים הבאים: Klimt; Egon Schiele ; Oskar Kokoschka, A Life; Expressionist Portraits. ספרו Kandinsky Watercolours זיכה אותו בפרס הות'ורנדן. בשנת 2002 זכה ויטפורד בעיטור צלב הכבוד הגרמני.

ספר זה רואה אור במסגרת הסדרה לתרבות חזותית – שנקרסלינג

תרגום מאנגלית: תמי אילון אורטל
עריכה מדעית: ד"ר עודד היילברונר