בחזרה לעתיד

בעקבות אירועי ״האביב הערבי" נקלע המזרח התיכון לסחרור מתמשך. מחאת הציבור המתגודד בכיכרות, הדחתם של רודני הברזל ומלחמות אזרחים מדממות הולידו שינויים דרמטיים במרחב המזרח-תיכוני. שבירת סמכותה של המדינה והערעור על עצם קיומה קיבלו משנה תוקף לנוכח החיוניות המתחדשת של זהויות אתניות, דתיות, שבטיות ואקולוגיות ששכנו בגופה של המדינה אך לא התערו או הוטמעו בה. גבולות מדיניים-לאומיים היטשטשו ואת מקומם תפסו גבולות עדתיים. קריסתן של מערכות שלטון ומבנים כלכליים עוררה את תאבונם של מיליציות שבטיות מזוינות, וארגוני אסלאם רדיקלי שנגסו נתחי טריטוריה באזורי הפקר החישו את המפולת. על רקע כל אלה צמחה "המדינה האסלאמית" שהעלתה את רף העוינות והמתח בין הסונה לשיעה לשיא חסר תקדים והכשירה את הקרקע למזרח תיכון אחר. הטלטלה הפוקדת את העולם הערבי עדיין בעיצומה ודומה שהתרחשויות אלה רחוקות מסיום.

ובכן, האם אכן מתחולל לנגד עינינו שבר היסטורי המבטל חלק מהתובנות שהיו נחלתו של סדר היום המחקרי? בעשורי הפתיחה של המאה ה-21 ניצבה ישראל בפני אתגרים מגוונים השונים בתכלית מאלה ששיחרו לפתחה לעת הקמתה. גם אם יקשה לספק תחזית מסודרת ושיטתית לנתיבות המזרח התיכון בשנים הבאות, השלכותיו המתמשכות של "האביב הערבי" מבהירות שהבנות ודפוסי פעולה שהיו בבחינת "נכסי צאן ברזל" במאה ה-20 אינם תקפים עוד בהבנת התשבץ המזרח-תיכוני. ספרו החדש של עוזי רבי מציע אפוא "ארגז כלים" חדש ולקסיקון סוציו-דמוגרפי אחר התורם לעיון מחודש במפת המזרח התיכון על היבטיה הטריטוריאליים, דמוגרפיים, תרבותיים, חברתיים ופוליטיים.

פרופ' עוזי רבי הוא ראש מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה; לשעבר ראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה; חוקר בכיר במרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב. בין פרסומיו: "סעודיה: ממלכת נפט במבוכי הדת והפוליטיקה" (האוניברסיטה הפתוחה, 2007), "זמן איראן" (הקיבוץ המאוחד, 2009), International Intervention in Local Conflicts (I.B. Tauris 2010), "תימן: אנטומיה של מדינה כושלת" (הקיבוץ המאוחד, 2014), Tribes and States in a Changing Middle East  (Hurst Publications, 2016)