בפנסיון גרמני

"כך זכיתי לגלות סוף-סוף את חורחה לואיס בורחס, את ד"ה לורנס, את גרהם גרין ואת קת'רין מנספילד".
מתוך "לחיות כדי לספר" מאת גבריאל גרסיה מרקס

הספר בפנסיון גרמני (1911) מאגד 13 סיפורים על הווי ה"הבראה" בפנסיוני גרמניה ערב מלחמת העולם הראשונה. זהו קובץ סיפוריה הראשון של הסופרת הניו-זילנדית, קת'רין מנספילד, הנחשבת לרב-אומנית ולאחת המחדשות של הסיפור הקצר במאה ה-20.
כמי שחיה במשך רוב חייה באנגליה, מתארת מנספילד מנקודת מבט אנגלית אירונית, מושחזת וחדה, את באי בתי ההארחה הגרמניים – בני הבורגנות הגבוהה ובני אצולה, כמו גם את תושבי הסביבה.
בחידושיה הלשוניים ובשימושה בשפה מדוברת כבר בתחילת המאה שעברה, בשפתה הקולחת, בשנינות כמעט מרושעת לצד רגישות ודקות הבחנה, יוצרת מנספילד מקבץ סיפורים מפתיעים, השוזרים גינונים ודמויות מגוונות כגון: ברון מיוחס ועגמומי, גבירות סמוקות המתדיינות בבעלים מתים, קיימים ועתידיים, שחקנית על סף עילפון, נערה הבוחנת את גבולות התבגרותה, אישה מפוכחת המנסה לשמוח במשך לילה אחד, סופרת דעתנית וריקה, גברים שרים ביערות ומתנצחים על אורכה של הדרך, טקסי תה, טקסי מרפא, ארוחות מרובות, תחלואים משונים ו"מבריאים המעכלים בשלווה בחצרות פנסיונים".

קת'רין מנספילד (1923-1888), אשר מתה בהיותה בת 34 בלבד, הותירה אחריה יצירות ספורות אך רבות השפעה. יכולתה של מנספילד ליצור תמונות חיות ומדויקות, השטופות בהומור מריר לצד פיוטיות המתענגת על רגעים בנאליים ביותר, מצביעה על אחד המשבים הראשונים של המודרניזם בספרות. ואכן, מנספילד ראויה להימנות לצד ד"ה לורנס, וירג'יניה וולף, ג'יימס ג'ויס ואחרים כבעלת נוכחות חיונית ורבת השפעה בספרות של תחילת המאה ה-20.

בין ספריה של קת'רין מנספילד שתורגמו עד כה לעברית: "מסיבת גן" (1958), "אושר" (1986).