הזר המקומי

כלאיים (Hybridity) הוא מושג מודחק בדיון על החברה, התרבות והספרות הישראלית. ספר זה עוסק במושג הכלאיים, בגנאולוגיה התרבותית שלו, במהותו ובמאפייניו; הוא מציע אותו כפריזמה לקריאה בשלוש יצירות מהפרוזה הישראלית החדשה: "חסות" (1977) מאת סמי מיכאל; "ערבסקות" (1986) מאת אנטון שמאס ו"הכלה המשחררת" (2001) מאת א"ב יהושע.

יצירות אלה מגלמות בעצם מהותן את חוויית הכלאיים התרבותיים שמתקיימים בין החברה היהודית לערבית, וניתן בהן ביטוי לדואליזם הלשוני והחברתי המאפיין את החוויה הזאת. כוחות משיכה ודחייה פועלים בין שתי החברות, והדואליזם גורם לקונפליקט פנימי ובה-בעת מאפשר הזנה הדדית. לצד ביטויים של חרדה, נבדלוּת ודחייה מפני המיעוט האחר, אשר נתפס לא פעם כ"זר מקומי" השוכן בתוכנו, מתקיימות בעוצמה לא פחותה משאלות של מיזוג, משיכה ואינטימיות ארוטית, משאלות פורעות-סדרים שמשמען טשטוש גבולות וחצייתם.

מיהו ה"זר המקומי"? מהו קולו? מה מקור כוחו? מהו אותו "שלישי ישראלי" היברידי? מה עשוי להיות המבע הספרותי ההולם עבורו?

ד"ר אילת שמיר היא סופרת, ראש החוג לספרות דרמה ומבע יצירתי במכללה האקדמית אורנים. ספרה "גנסין 3" ראה אור בהוצאת "עכשיו" (1999). ספר משותף לה ולנסים קלדרון, "בזמן מלחמה", ראה אור בהוצאת כנרת (2002). ספרה "פסנתר בחורף" ראה אור בהוצאת עם עובד (2007), זכה בפרס וינר לעידוד יצירה עברית, בפרס היצירה על שם ראש הממשלה, היה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר בשנת 2008 וזכה לשבחים בצרפת. ספרה "המיטה שאתה מציע בעצמך" ראה אור בהוצאת עם עובד (2014) וזכה בפרס רמת גן לספרות.