היסטוריה קצרה של השיגעון

מהי מחלת נפש? כיצד מרפאים אותה? בספרו היסטוריה קצרה של השיגעון (2002) סוקר רוי פורטר את ההתמודדויות השונות עם שאלות אלה לאורך ההיסטוריה – מצד פילוסופים, אנשי דת, שופטים, רופאים, סופרים, אמנים, החולים עצמם והחברה בכללותה.

פורטר מבקש להתמקד במספר שאלות היסטוריות בסיסיות: מי אובחן לאורך ההיסטוריה כסובל משיגעון? מה היו המחשבות על אודות הסיבות לשיגעון? אילו פעולות ננקטו כדי לרפא את המשוגעים או להבטיח את שלומם ואת שלום הציבור? הוא מתמקד במהלכים המרכזיים של העיסוק בשיגעון: החל מיוון ורומי, עבור באירופה בימי הביניים ובעת החדשה, וכלה בארצות הברית במאה ה-19 ועד ימינו אנו. כל זאת תוך כדי שימוש בטקסטים פילוסופיים ודתיים, ציורים מתקופות שונות, טקסטים מדעיים שכתבו רופאים וכן יומנים של רופאים ומטופלים.

לטענת פורטר, הפרופסיה הפסיכיאטרית שרויה עדיין במצב ייחודי בהשוואה לענפי רפואה אחרים. למרות הצלחות מקומיות של הפסיכיאטריה, עדיין קיימות מחלוקות מהותיות באשר לבסיס האטיולוגי של מחלות הנפש, ולא פעם – באשר להגדרת המחלות עצמן. אולם פורטר, כהיסטוריון, אינו מעוניין לנקוט עמדה חד-משמעית ביחס למצב הפסיכיאטריה כיום, שכן מטרתו לספק בעיקר נקודת מבט היסטורית ביחס להתפתחות העיסוק במחלות נפש וביחס לדילמות שעיסוק זה העלה בכל שלב ושלב.

רוי פורטר חיבר למעלה מ-80 ספרים. הוא פרסם בהרחבה על אודות ההיסטוריה של הפסיכיאטריה: "היסטוריה חברתית של השיגעון" (1987); "הספר המשוגע של השיגעון" (1991). פורטר כיהן כפרופסור להיסטוריה חברתית של הרפואה ב-Wellcome Trust Centre וכפרופסור להיסטוריה של הרפואה ב-University College London.

לספר מצורפת הקדמה מקיפה על רוי פורטר מאת ד"ר רקפת זלשיק וד"ר נדב דוידוביץ'.