הכללים של המתודה הסוציולוגית

ספרו של אמיל דורקהיים, הכללים של המתודה הסוציולוגית, אשר ראה אור בשנת 1895 ומתפרסם כאן לראשונה בעברית, מהווה פריצת דרך אשר יש בה משום הבניית אב-טיפוס למחקר הסוציולוגי, השונה באורח מהותי משיטות המחקר ההיסטורי, הכלכלי, הפסיכולוגי והפוליטי. שיטות הניתוח הסוציולוגיות הסגוליות של דורקהיים – המוצגות בתמציתן בספר קלאסי זה – חוללו מהפכה במחקר החברתי, ובמובן הזה יש לספרו של דורקהיים חשיבות כמעט חסרת תקדים: הוא מכונן תשתית להבנת אסטרטגיית החקירה של אסכולת דורקהיים ומהווה אבן יסוד באסכולה הסוציולוגית שדורקהיים ביסס בראשית המאה ה-20, בה בשעה שהוא עדיין מתפקד כמקור מופלא להוראת דרך החשיבה הייחודית לסוציולוגים.

הכללים של המתודה הסוציולוגית אינו ספר מתודולוגי כפשוטו, שכן בספר זה פורש דורקהיים מערכת מושגית ותיאורטית מורכבת, שממנה התפתחו גישות רבות בסוציולוגיה, עשרות שנים לאחר ניסוח המצע הנוכחי. מכיוון שהגישות הללו מורכבות וסבוכות אף הן, הרי שקל יותר להבינן על בסיס התשתית התיאורטית והמושגית שממנה ינקו.

במהלכו של ספר זה מתייחס דורקהיים לשש נקודות מרכזיות: למושג העובדה החברתית, לכללי התצפית על עובדות חברתיות, להבחנה בין הנורמלי לפתולוגי, לחוקי המיון של מינים חברתיים, לבעיית ההסבר הסוציולוגי, ולבסוף למושג ההוכחה במדעי החברה. הפרק הראשון והמפורסם מכולם מוקדש לשאלה "מהי עובדה חברתית?". דורקהיים עושה זאת על מנת לגדר תחום תופעות שרק הסוציולוגיה יכולה להסבירו ולתת לו משמעות סיבתית. מטרתו להראות שיש מקום לסוציולוגיה כמדע ספציפי ואובייקטיבי, המתייחס לתופעות חברתיות שיש להן ישות ממשית כ"דברים חברתיים". הסוציולוגיה היא המדע החוקר את ה"דברים" האלה, כפי שמדעי הטבע חוקרים "דברים" בעלי ממשות פיזית. אולם הדברים החברתיים אינם ידועים לנו בטבעם האמיתי. על מנת להכירם כראוי, עלינו לנטוש את רעיונותינו הפרטיים ופרשנויותינו הסובייקטיביות בנוגע ל"דברים" הנחקרים ולבחון אותם מבחוץ, כאילו היו הם דברים כשלעצמם במובן הקנטיאני.

לספר מצורף מבוא מאת ד"ר גד יאיר ופרופ' ראובן כהנא, מהאוניברסיטה העברית, על משנתו של אמיל דורקהיים.