הלא-מודע הפוליטי

פרדריק ג'יימסון הוא אחד ממבקרי הספרות והתרבות הניאו-מרקסיסטים המשפיעים ביותר בתקופתנו. עיקר חשיבות הגותו בהשבת התפיסה המרקסיסטית אל זירת הדיון התרבותי העכשווי וניסוחה מחדש, תוך הגמשת דפוסי חשיבתה וניפוי יסודות וולגריים שדבקו בה במרוצת השנים. בכתביו הוא מנסה לבסס את המרקסיזם כתיאוריה כוללת להבנת המציאות והבנת טקסטים, ומציע מהלך תיאורטי שיטתי לבחינת האידיאולוגיה ומקומה בפרשנות התוצרים התרבותיים. כתיבתו של ג'יימסון מעוררת עניין בקרב קשת רחבה של חוקרים בשל הדיאלוג הער שהוא מנהל עם כמה מהתפיסות המרכזיות בלימודי התרבות כיום: פוסט-סטרוקטורליזם, פסיכואנליזה, דקונסטרוקציה, פוסט-קולוניאליזם ופמיניזם.
המסה המתורגמת כאן "על הפרשנות: הספרות כמעשה חברתי סימבולי", שהיא הפרק הראשון בספרו הלא-מודע הפוליטי (1981), היא אולי המסה התיאורטית החשובה ביותר במחקרו של ג'יימסון, שכן היא מציעה תפיסה כוללת ושיטתית לביקורת מרקסיסטית של הספרות והתרבות. ג'יימסון מציע קריאה פוליטית של הטקסט הספרותי שאינה אילוסטרציה לספרות או ניתוח ה"הקשר", אלא האופק המוחלט של הניתוח ההיסטורי, כלומר קריאת הלא-מודע הפוליטי, המבצבץ מתוך הבקיעים בכל טקסט, כסימפטום למתח לא פתור במציאות שבתוכה נכתב הטקסט. קריאת הלא-מודע הפוליטי מבקשת להשיב את המציאות המודחקת והקבורה של ההיסטוריה אל פני השטח של הטקסט.
מסתו המפורסמת של ג'יימסון "פוסטמודרניזם או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר" (1991), ראתה אור בהוצאת רסלינג.
לתרגום מצורף מאמר מאת ד"ר חנה סוקר-שווגר מאוניברסיטת תל אביב על הגותו של ג'יימסון.

"רק כיום אפשר להעריך במלואו את הישגו של הספר 'הלא-מודע הפוליטי' – שמספק לא פחות מאשר מודל מדוקדק לתיאוריה של אידיאולוגיה, שהיא בה בעת מרקסיסטית באמת ופרוידיאנית באמת. הספר של ג'יימסון הוא יותר מקלאסיקה: הוא קובע אמות מידה חדשות ליצירה קלאסית".

סלבוי ז'יז'ק