המוח האנושי

מי לא משתוקק לדעת יותר על המוח? דומה שאין גבול לפופולריות של הנושא: תמונות של מוח האדם מתנוססות מעל דפי שבועונים; משחקי מחשב מתיימרים לשמש "אימון למוח"; דיסציפלינות אקדמיות כגון נוירו-אתיקה, נוירו-אנתרופולוגיה ונוירו-כלכלה צומחות חדשות לבקרים. רבים רואים בעידן הנוכחי "עידן המוח", והאדם של ימינו מכונה "האדם המוחי". יחד עם זאת מתברר שלמרות הכסף הגדול שהושקע בחקר המוח, בעיקר בשנות ה-90 של המאה ה-20, ולמרות ריבוי הנתונים המחקריים אשר מציף את הספרות המדעית, קיימת הסכמה מועטה על עקרונות הפרשנות והארגון של הנתונים הללו והאופן שבו הם מיתרגמים לכלל ידע מוצק ואמיתי.

ספרו של מיכאל הגנר, המוח האנושי, מבקש להבליט את ההשלכות האתיות של חקר מוח. שאלות על הבדלים בין המוח הגברי למוח הנשי הן דוגמה מעולה לפרדוקס הטמון בניסיון של מדענים בכלל להיות נאמנים לאידיאל האובייקטיביות המדעית, לעומת חוסר היכולת לקרוע את עצמם מההקשר ההיסטורי והתרבותי שבו הם נטועים. באופן הזה, עצם החיפוש אחר הבדלים במבנה המוח של גברים ושל נשים – שאלה לגיטימית על פניה – הוא בעייתי מעצם העובדה שהוא בנוי על סיווג בני אדם לקבוצות.

הפיכת המוח כמכונן של האדם הוא פרויקט של המודרנה שטרם הושלם, וסביר להניח שלא ניתן יהיה להשלימו. לצד תובנות מרתקות של מחקר המוח הוא טומן בחובו את הסכנה להעמיס על ה"מוח" עודף של סמלים, משמעויות וערכים, ובתוך כך לעורר ציפיות מוגזמות שאינן ניתנות למימוש או כאלה המובילות לתביעות ביו-פוליטיות בעייתיות. על רקע הוויכוח של ימינו אם נפש ותודעה הן תוצאת האבולוציה או התרבות, מיכאל הגנר מבקש לקדם התנהלות סקפטית וביקורתית מול שיטות המחקר והממצאים של המדעים הקוגניטיביים.

מיכאל הגנר הוא פרופסור בעל שם עולמי להיסטוריה של המדע באוניברסיטת ETH בציריך. "המוח האנושי" משלים את הטרילוגיה שלו על תולדות המוח המודרני: "הומו סרסברליס: המעבר מאיבר נשמה למוח" (1997) ו"מוחות גאוניים: על ההיסטוריה של חקר מוחות העלית" (2004).