המרוקאים – הנגטיב של האשכנזים

המקור לתחושות החזקות של קיפוח ועלבון בקרב יוצאי מרוקו ולאנטי-ממסדיות המבטאת תחושות אלה, דוגמת המרד בוואדי סאליב והתמיכה הגורפת בליכוד בשנות ה-70, נטוע עמוק בדפוסי החברה והתרבות של היהודיםן במרוקו – דפוסים שהתעצבו תחת התנאים הפוליטיים הייחודיים של החברה המוסלמית.
מה שמכונה בספר זה היסוד "היסוד האישי" – הכולל בתוכו גמישות וספונטניות בחיים הציבוריים, עממיות שוויונית ומיסטיקה מוסרית – התנגש בעוצמה רבה בעמדה הסמכותנית של מפא"י ובהסתגרות המתנשאת של התנועה הקיבוצית. התנגשות זו מנעה מהעולים ממרוקו תחושת "בית" ויצרה בסיס איתן לסכסוך עדתי מתמשך של כבוד ונקמה.
מעגל הקסמים של עוינות, שתחילתו בפעילות המועטה יחסית של המוסדות הציוניים במרוקו ובסלקציה בעלייה, המשיך בהרחקתם של העולים לעיירות הפיתוח ובפיקוח על "הפראיים" מטעם הממסד הקולט. בגידתם של הקולטים במיזוג גלויות פתוח ומוסרי הונצחה הן על ידי הדור הראשון, שנצמד לעיירות בעזרת קדושיו המוסריים, והן על ידי הדור השני שהתנגד למשטור התרבות. תנאי מצב אלה שימרו את הקשר הרגשי של יוצאי מרוקו לדפוסים הא-פורמליים שאפיינו אותם עוד במרוקו – אותה גישה א-פורמלית אל ה"חוקי" היא אשר הולידה בסופו של דבר את הסטריאוטיפ האלים "מרוקו סכין".

מסה זו מאת איתן כהן, מנחה לסוציולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה, מציעה התבוננות מחדש בסטריאוטיפ המרוקאי. ייחוס משמעות גדולה לתרבות-עדתית וניתוחן של תופעות "מרוקאיות" מגוונות בחברה הישראלית, אשר חלקן דורש עדיין ביסוס אמפירי, מובילים ל"סיפור השלם" של העדה המרוקאית – העדה המוסרית של ישראל.