הספרון על השכל הבריא והשכל החולה

בשנת 1921 חיבר הפילוסוף היהודי-גרמני פרנץ רוזנצווייג (1886-1929) את הספרון על השכל הבריא והשכל החולה, מעין הקדמה נינוחה לקורא בספרו הסבוך "כוכב הגאולה", אשר נועדה לעשותו נגיש ומובן יותר. בתשתיתו של "הספרון" עומדת הבִּטחה במילים ובמשמעותן. הפילוסופיה החולה גזרה על האדם שיתוק, שכן כיצד יעשה מעשה ויתייחס לעצמים ולבני האדם בטרם חקר עד תום את מהותם והגדיר את מושגיהם? הפילוסופיה של השכל הבריא מלמדת את האדם לבטוח במה שהוא יודע וחוֹוה, מעניקה לו יכולת מחודשת להתבוננות ראויה באלוהים, בעולם ובאדם.
הספרון על השכל הבריא והשכל החולה מציין את אחד משיאי המאבק הקשה והעיקש שמנהל פילוסוף כנגד הפילוסופיה, שכן בספר זה מכריז רוזנצווייג מלחמת חורמה על הפילוסופיה המערבית, מתחילתה ועד למאה ה-19. בעיניו מטעה פילוסופיה זו את האדם בהבטיחה לו מקסמי שווא, אם רק יאות לצעוד אל מחוץ ל"מערה" האפלטונית ויכיר בכך שכל מה שחווה בחייו הממשיים אינו אלא תדמית כוזבת. ההתכחשות לניסיון החיים של האדם החי והפועל בעולם היא יסוד הכשל הטמון בפילוסופיה זו ועושה אותה לפילוסופיה של השכל החולה.
רוזנצווייג גנז את הספרון על השכל הבריא והשכל החולה מחשש שהוצאתו תפגע ב"כוכב הגאולה". חרף זאת, בשנת 1955 ראה אור תרגומו האנגלי ובשנת 1964 נדפס לראשונה המקור הגרמני. צאתו לאור של "הספרון", לראשונה בתרגום עברי, מהווה הזדמנות להפרות מחדש את הדיון במשנה הפילוסופית הזו, שהרלוונטיות שלה לחיינו רבה אולי יותר משהייתה עבור היהדות הגרמנית שבתוכה נכתבה.

ספר זה מלוּוה בהקדמה מקפת מאת פרופ' יהוידע עמיר מ"היברו יוניון קולג'" בירושלים. הטקסט עצמו מלוּוה בהערות, שנועדו לסייע בידי הקורא העברי לנווט בשביליו כדרך שעשוי היה לעשות הקורא שאותו ראה רוזנצווייג לנגד עיניו.