הפוליטיות של הקומיקס

ז'אנר הקומיקס מערער את ההפרדה בין "תרבות גבוהה" ל"תרבות נחותה" ומהווה שדה למאבקים הגמוניים. כנגד קריאות אליטיסטיות של תרבות עממית בכלל ושל ז'אנר הקומיקס בפרט, אנו מתוודעים לעושר התוכני והצורני של הז'אנר. אמנם רובנו מכירים בעיקר את הקומיקס של מארוול או של די.סי, אבל עולם הקומיקס הוא הרבה יותר מאשר גיבורי-על מתוצרת ארה"ב. מדובר בתחום אמנותי עשיר ומגוון בעל שפה ייחודית הכולל, בין השאר, קומיקס אירופאי ודרום-אמריקאי. כמו כן, לא מדובר ב"אופיום להמונים", שכן הפוליטיות של הקומיקס מורכבת ובעלת סתירות פנימיות, כך שהז'אנר מהווה שדה לביטוי, שעתוק ואתגור של יחסי כוח – מגדריים, מעמדיים וקולוניאליים. דוגמאות לכך הן המעבר של סופרמן מגיבור פופוליסטי בראשית דרכו לנציג האולטימטיבי של "דרך החיים האמריקאית" השמרנית בשנות ה-50 וה-60; או האופן שגיבורי מארוול, כגון ספיידרמן או איקס-מן, ייצגו את הגישה הדמוקרטית למלחמה הקרה ואת השינויים שעברו על ארה"ב בשנות ה-60.

הפוליטיות של הקומיקס באה לידי ביטוי גם בקשר שבין קומיקס ההרפתקאות לבין המערכת הקולוניאלית כפי שהיא באה לידי ביטוי, למשל, בסדרות האירופאיות המוכרות "טינטין" ו"קורטו מלטזה". אם "טינטין" היא סדרה הצומחת בתוך ההקשר הקולוניאלי, הרי שהסדרה הפופולרית השנייה הדוברת צרפתית, "אסטריקס", מדגימה היטב את ההתמודדות עם המציאות הפוסט-קולוניאלית ועם ירידת קרנה של אירופה אל מול ארה"ב. קומיקס הפריפריה מיוצג בספר זה על ידי שתי סדרות ארגנטינאיות: "האטרנאוט" (הרומן הגרפי הראשון), פרי עטו של יוצר שנרצח על ידי הדיקטטורה ב-1977, ו"מפלדה" – סדרה הומוריסטית המהווה קונטרפונקט לסדרת הילדים המפורסמת "פינאטס".

ד"ר דני פילק הוא מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תחומי המחקר שלו הם תנועות פופוליסטיות, פוליטיקה ישראלית, מדיניות בריאות ותיאוריות פוליטיות פוסט-מרקסיסטיות. ספרו "פופוליזם והגמוניה בישראל" ראה אור ברסלינג, 2006.