התבוננות מן הצד

"ולטר בנימין המליץ על קריאת תוצריה הרוחניים והנעלים ביותר של התרבות, לצד תוצריה ההמוניים, השכיחים והארציים, כעל הליך חתרני ומועיל מבחינה תיאורטית… בספר זה נעשה ניסיון דומה, כלומר קריאה של המוטיבים התיאורטיים הנשגבים ביותר של ז'אק לאקאן לצד מקרים מייצגים מתרבות ההמונים העכשווית: הסרט האפל, מדע בדיוני, רומאנים בלשיים וקיטש רגשני. מה שימצא הקורא בספר זה הוא סדרה שלמה של "לאקאן עם…": אלפרד היצ'קוק, פריץ לאנג, רות ראנדל, פטרישיה הייסמית', קולין מק'קלה, סטיבן קינג וכיוצא באלה. אם, מדי פעם ייזכרו בספר גם שמות "גדולים" כמו שייקספיר או קפקא, אל לו לקורא לחוש אי-נוחות: הללו נקראים כסופרי קיטש לכל דבר, ממש כמו מק'קלה וקינג.

תכליתו של פרויקט מסוג זה היא כפולה: מחד גיסא הספר תוכנן כסוג של מבוא ל"דוגמטיקה" הלאקאניאנית (במובנו התיאולוגי של המונח). הוא מנצל ללא רחם את התרבות הפופולרית, ומשתמש בה כחומר אשר נוח להסביר באמצעותו לא רק את קווי המתאר העמומים של בניין הידע הלאקאניאני, אלא לעתים אף את הפרטים הדקים המוחמצים לרוב בהתקבלות האקדמית-בעיקרה של לאקאן, כגון המפנים שחלו בהוראתו, הפער המפריד אותו מן השדה של ה"דקונסטרקוציוניזם" הפוסט-סטרוקטורליסטי וכיוצא בזה. דרך זו של "התבוננות מן הצד" בלאקאן מאפשרת להבחין במאפיינים שלרוב חומקים מן המבט האקדמי "הישיר". מאידך גיסא ברור שהתיאוריה הלאקאניאנית משמשת כתירוץ להשתקעות בהתענגות אווילית בתרבות הפופולרית. לאקאן עצמו מנוצל כדי לתת לגיטימציה למרוץ ההזוי מ"ורטיגו" של היצ'קוק  ל"בית קברות לחיות" של קינג, מ"אובססיה מגונה" של מק'קלה ל"ליל המתים החיים" של רומרו. "

סלבוי ז'יז'ק, מתוך ההקדמה לספר התבוננות מן הצד (1991)

עד כה ראו אור בעברית, בהוצאת רסלינג, ספריו הבאים: "על הסופר-אגו ורוחות-רפאים אחרות" (2000), "ברוכים הבאים למדבר של הממשי: חמש מסות על ה-11 בספטמבר ואירועים סמוכים" (2002), "מטריקס: האחר הגדול והמציאות הווירטואלית" (2003), "הסובייקט שאמור להאמין: הנצרות בין פרברסיה לחתרנות" (2004), "לאקאן עם היצ'קוק" (2004).