חייו של ג'ון לנון

"כשבוב דילן הציע לביטלס לעשן גראס, הוא התקשה להאמין שאף אחד מהם עדיין לא ניסה את זה (לנון כבר ניסה מריחואנה, אבל הוא תמיד היה שיכור מדי ולכן לא הייתה לסם השפעה – בפעם האחרונה הוא גרם לו בחילה). מכיוון שבחוץ הוצבו שוטרים, הם אטמו את פתחי הדלתות במגבות. הג'וינט הוצע קודם כול לג'ון, והוא העביר אותו בפקפוק אל "הטועם המלכותי" שלו, רינגו, וזה, שלא הכיר את הנוהג המקובל, המשיך לטעום ממנו עד שהוא נגמר".
(מתוך הספר חייו של ג'ון לנון).

ג'ון לנון נחשב לאחד האייקונים החשובים של המאה ה-20. לפני מספר שנים, על פי משאל של הבי.בי.סי, הוא זכה להימנות על עשרת הבריטים הגדולים ביותר בהיסטוריה. חברותו בלהקת הביטלס, פעילותו הפוליטית הרדיקלית בתחילת שנות ה-70, עבודתו עם אשתו, אמנית האוונגרד יוקו אונו, ובעיקר מורשת מפוארת של עשרות שירים שהפכו לפולקלור של העולם המערבי הקנו לו הערצה והערכה בקרב מיליוני אנשים ברחבי העולם. הירצחו בשנת 1980 הוסיף ממד טרגי והרואי לאדם שאחראי להמנונים כמו "תנו צ'אנס לשלום", "כל מה שאנו זקוקים לו הוא אהבה" ו"דמיין".

ג'ון לנון, אשר למעשה ננטש בילדותו על ידי אביו ואמו וגדל אצל דודתו, היה אישיות רבת סתירות וניגודים. איש משפחה למופת לקראת סוף ימיו אך פורק כל עול בנישואיו הראשונים. ככותב שירים וכמלחין מחונן, לצדו של פול מקרטני, היה ידוע לנון בעצלותו ובחוסר יכולתו לסיים שיר בשלמותו. יוצר שמרני בתפיסותיו החברתיות ובן זוג לאחת הנשים המתקדמות ביותר (לתקופתה) בשדה האמנות; אנגלי שחי ואהב את ניו יורק בעשור האחרון לחייו, ולבסוף מטיף אדוק לפציפיזם ולהימנעות מאלימות שנרצח על ידי פסיכופת חובב כלי נשק. ניגודים וסתירות אלה הניבו את אחת הדמויות המרכזיות בשדה התרבות הפופולרית של המאה ה-20.

הביוגרפיה הסוחפת והקריאה שכתב ג'ון וייז ג'קסון, אשר מיטיבה לחדור באלגנטיות "לילד הקטן בתוך האיש", נוגעת בפעם הראשונה בשורשיו האיריים של לנון בליברפול ובהשפעת הרקע שלו על המוזיקה. כמו כן, היא חושפת את הפילוסופיה של לנון ואת עמדתו ביחס לחיים ולפוליטיקה.

ג'ון וייז ג'קסון נולד, גדל והתחנך באירלנד. כתב והשתתף בכתיבתם של ספרים רבים, ביניהם: James Joice's Dubliners: An Annotated Edition; The Rare Oscar Wilde; Flann O'Brien At War And John Stanislaus Joice: The Voluminous Life and Genius of James Joice's Father.