חיים דעואל לוסקי – צילום אופקי

במהלך ארבעים השנים האחרונות יצר חיים דעואל לוסקי  יותר משלושים מצלמות רב-מוקדיות, ייחודיות בצורתן ובחומריותן, הנבדלות זו מזו במבנה הפנימי שלהן  (נקב, לשכה האפלה, סוג המצע שעליו נקלט הדימוי), במערכות אופטיות שונות המשבשות את אופן התנהגות האור ואת יחסי הגומלין שבין האור לחומר ובין האור למרחב. כל אחת ממצלמות אלה חוללה תופעות אופטיות חד-פעמיות והציעה תנאי אפשרות משלה למחשבה על מהות הצילום וליכולת לחשוב באמצעותו על העולם שבו הן מופעלות.

ספר זה – המציג כל אחת ואחת מהמצלמות באופן פרטני ופרשני – הוא תוצר של שיתוף פעולה מתמשך בין חיים דעואל לוסקי לבין אריאלה אזולאי. יחד הם חוקרים את משטר הראייה שמיסד הצילום השגור – אנכי, חד-מוקדי – המתמסר בקלות להיגיון הריבוני ולעיקרון הקניין הקפיטליסטי. באמצעות מכשירים ייחודיים אלה, המשבשים את השליטה של הצלם במכשיר, ומזמנים התנסות בתופעות אופטיות סינגולריות ובלתי צפויות, בוחנים השניים את האפשרויות לשחרור מהכבלים של הצילום האנכי, לצד חלופות למשטר הראייה הרווח – בין השאר חלופות הנשענות על הפילוסופיה האופקית (דעואל לוסקי), כמו גם חלופות אזרחיות א-היררכיות המשוחררות מתביעת בעלות (אזולאי).

הספר  מציג את המצלמות כפרויקט סדרתי המשלב בין מחשבה תיאורטית ביקורתית לבין מעשה. ניתוח הפרויקט הזה מתנהל בארבעה מסלולים נרטיביים מקבילים, והוא המצע שעליו פורשת אזולאי היסטוריה פוטנציאלית של הצילום. זו מאפשרת לה לדחות את תפיסת הזמניות של הקידמה שמבעדה מוצג בדרך כלל הצילום כמתפתח לאורך זמן, התפתחות שהפכה את הקמרה אובסקורה למיושנת ונידונה לפנות את מקומה ולעבור מהעולם. המצלמות של דעואל לוסקי מוצבות במרחב של דמיון אזרחי.

חיים דעואל לוסקי הוא ד״ר לפילוסופיה ואמן חזותי;  משמש כמרצה בכיר באקדמיה לאמנות בצלאל, באוניברסיטת תל אביב ובמדרשת בית ברל.

אריאלה אזולאי היא פרופסור באוניברסיטת בראון, מלמדת מחשבה אזרחית ותרבות חזותית, במאית ואוצרת.