חיים ומוות בפסיכואנליזה

ז'אן לפלנש (נולד ב-1924) הוא ללא ספק אחת הדמויות המשמעותיות והמרכזיות ביותר במרחב הפסיכואנליטי הצרפתי במחצית השנייה של המאה ה-20 ועד ימינו. יחד עם ז'אן-ברטרן פונטליס החל באמצע שנות ה-60 בכתיבת הספר המונומנטלי "אוצר המילים של הפסיכואנליזה". חיים ומוות בפסיכואנליזה, אשר מבוסס על סדרת הרצאות שנשא לפלנש בקנדה בשנת 1968, מהווה אבן דרך חשובה בסדרה של טקסטים אשר בה מיישם לפלנש את השיטה האנליטית על הטקסט הפרוידיאני עצמו.

לביולוגיה ולביולוגיזם יש נוכחות רבה בכתביו של פרויד. האם מדובר ביחסי שכנות עם תחום ידע קרוב, כך שהתגליות הנוגעות לחיים הדחפיים ולמיניות יוכלו לספק, בדיעבד, נקודות מבט מחודשות בתחום הביולוגיה? לתנועה בכיוון ההפוך, להתערבותם של מדעי החיים בפסיכואנליזה, פרויד מייחס לפעמים רבות חשיבות מכרעת, בעיקר בכל הנוגע לתיאוריית הדחפים. אולם העובדה שההצדעה הזו מתייחסת לרוב לשדים הספקולטיביים או הפואטיים של הביולוגיזם אמורה כבר לעורר בנו תהיות.

בספר זה דן לפלנש בשאלת התערבותם של הסדר החי ושל המוות בגבולותיו של השדה הפסיכואנליטי וגם בתוך השדה עצמו. הוא מבקש לחשוף את סוגי היחסים המתקיימים בין שני הסדרים האלה. לשיטתו יש לחקור את העמדה התיאורטית במתכוון שפרויד נוקט בבואו להכניס את הקיטוב הביולוגי של החיים והמוות אל הפסיכואנליזה. לפלנש מתחקה אחר גורלו של הסדר החי (חיים ומוות) מרגע שהוא מועבר למישור של המנגנון הנפשי – אופני ההתקה והמעבר בין הספֵרה האחת לשנייה. המעבר, יטען לפלנש, הוא האובדן הרדיקלי של התחום הביולוגי ומציאה של מבנה אחר.

חיים ומוות בפסיכואנליזה הוא הזדמנות מופתית לראות בפעולה את הפרדיגמה של לפלנש לפירוש הטקסט הפרוידיאני. מדובר במחקר ליטרלי, ביקורתי ופרשני של הטקסט הפרוידיאני, המנסה להעביר, בשינויים המתחייבים, את ההקשבה והפירוש בטיפול הפסיכואנליטי אל הקריאה בטקסט בחיפוש אחר עורקיו הלא מודעים ותהליך התגבשות הרעיונות בו.