חרדת ההשפעה

חרדת ההשפעה של הרולד בלום (מבכירי התיאורטיקנים של הספרות בארצות הברית במאה ה-20), אשר ראה אור לראשונה בשנת 1973 ומאז לא הפסיק להכות גלים, תורגם ליותר מעשרים וחמש שפות ועתה מופיע גם בעברית. זהו ספר המלא עד להתפקע בציטטות, אלוזיות והדים; הוא חמקמק, קשה להגדרה, ועם זאת חתרני באופן ישיר ומתלהב. הוא מגיש תיאוריה של השירה בפרט ושל היצירתיות בכלל. חרדת ההשפעה מייצג דרמה משפחתית מהסוג המלודרמטי ועוכר השלווה ביותר, דרמה שבה משורר חדש ("בן") נאבק על מנת למקם את עצמו במקומו של מבשר ("אב") או יצירה ספרותית ("שיר-הורה") שקדמו לו.

בבסיסו, חרדת ההשפעה מוּנע על ידי שאלה: אם המשורר נידון לשכתב, אם האמן נידון לתקן וליצור מחדש את יצירותיהם של אלו שבאו לפניו, מדוע בכלל לכתוב, מדוע לשאוף ליצור? מה מדרבן את המשורר? מה מניע את האקט היצירתי?

עבור הרולד בלום שיר אינו אי. בעוד שישנם קוראים ומבקרים השוגים ומתעקשים לחקור יצירה ספרותית כאילו היא ישות אוטונומית, כאילו היא כוללת את משמעותה שלה, גורס בלום שכל טקסט הוא אינטרטקסט: "משמעותו של שיר יכולה להיות רק שיר, אך שיר אחר – שיר שאיננו הוא עצמו". במידה שבלום פותח את היצירה הפואטית לכל היצירות הרלוונטיות שבאו לפניה, אזי חזונו מבטל לחלוטין את גישת ה"ביקורת החדשה" אל הטקסט כיחידה העומדת לעצמה, נבדלת ועצמאית. עם זאת, היות שחייו ותקופתו של המשורר הנם מחוץ לתחום, הוא מגביל את חקר השירים ליחסי היריבות האינטר-פואטיים, כלומר לניכוס ולנישול של שירים קודמים.

לספר מצורפת הקדמה מקיפה על הרולד בלום, מאת פרופ' שולי ברזלי, האוניברסיטה העברית ירושלים, ואחרית הדבר שכתב בלום למהדורה השנייה של הספר (1997).