חרושת הישראליות

ספר זה עוסק בנושא אקלקטי: ישראל – וליתר דיוק: מה שמתיימרים לכנות "זהות ישראלית".
אין הוא מבקש לספק הגדרה ממצה לאותה "זהות", גם לא להציע דרכים ל"גיבושה", אלא, אדרבא, להאיר באורח לא-שיטתי דווקא היבטים שונים של אי-אפשרותה, או, אם רוצים:  היבטים של התהליך הדינמי המתמשך, רווי-הסתירות ורצוף-הקריעויות, שבו היתה שרויה – "הזהות" הישראלית מאז ביקשה האידיאולוגיה הציונית לעצבה באורח הומוגני וסופי.
העיסוק הבלתי-פוסק בזהות מעיד כאלף עדים על הסתירה השוררת בין היומרה – ל"נורמליות" ("עם חופשי"), שהיתה מיעדיה המובהקים של הציונות, לבין הניגודים והסתירות הממשיים המאפיינים את החברה הישראלית.
העיסוק בזהות משמש, במובן זה, תחליף לדבר-מה מיוחל, שאינו יכול להתהוות בשל – ההקשרים ההיסטוריים-חברתיים-תרבותיים הייחודיים, שבהם התהוותה החברה הישראלית.
ובאשר הוא מאורגן באורח מודע או מודע-למחצה, כעין חיפוי על מה שאינו אפשרי למעשה, מותר לדבר על אידיאולוגיית הזהות – על חרושת הישראליות.

ד"ר משה צוקרמן מלמד היסטוריה ופילוסופיה של מדע החברה והתרבות ב"מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות" באוניברסיטת תל-אביב. משמש כראש המכון להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה זו.
בין ספריו: היסטוריונים והמהפכה הצרפתית (משרד הבטחון, 1990), שואה בחדר האטום (הוצאת המחבר, 1993), מוסיקה ומה שמסביב לה (הקיבוץ המאוחד, 1994), פרקים בסוציולוגיה של האמנות (משרד הבטחון, 1996), שני סוגי שואה (ואלשטיין, 1998, בגרמנית), זיכרון וחרושת-תרבות (פילו, 1999, בגרמנית).