כשהצל גדול סימן שהשמש שוקעת

ספר מרתק זה מביא לראשונה את סיפורן של שלושה דורות של נשים בדואיות מהפרספקטיבה המחקרית של חוקרת בדואית, בת החברה הבדואית שחוותה באופן אישי את תהליך המעבר ותהליך השינוי שהחברה הבדואית עוברת. הספר מתאר את המשמעות שהנשים הבדואיות בחרו להעניק לבית בחייהן, לזוגיות, לברכה, לבאר המים ולאישה הטובה. הוא מתאר את אמצעי הביטוי של הנשים הבדואיות לאורך שלושה דורות, תוך כדי התייחסות לשינויים באמצעי הביטוי – מה נשמר, מה השתנה ומה המשמעות של השינוי באמצעי הביטוי. כותבת הספר מתארת את השוני בין הדורות, את המשמעויות השונות שמעניק כל דור לאירועים בחייו, כמו גם את אסטרטגיות ההתמודדות של כל דור.

נוזהה אלאסד אלהוזייל מתארת את חייהן של הנשים הבדואיות בין לבין: בין שימור לשינוי, בין ברכה לבין הגנה ובין השמעת קול נשי לבין השתקתו. הספר עשיר בציטוטים, כפי שהובאו על ידי הנשים  הבדואיות עצמן, כל זאת לצד פרשנות נאמנה לחוויה של הנשים הבדואיות ולדרך שבה הן בחרו לספר את סיפורן. נוזהה מיטיבה לתאר את מסעה בין הטיפות – כחוקרת הנאמנה למחקר ותוצאותיו וכאישה בדואית הנאמנה לתרבותה ולנשים הבדואיות שישתפו אותה בחוויותיהן האישיות והאינטימיות. זהו מסע מורכב וזהיר אשר מצד אחד בא להשמיע את קולן של הנשים הבדואיות אך מצד שני בא להגן עליהן.

ד"ר נוזהה אלאסד אלהוזייל היא בת החברה הבדואית, עובדת סוציאלית במקצועה; מרצה וחברת סגל בכיר בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר; ראש תכנית שער לאקדמיה במכללה האקדמית ספיר. חוקרת נשים בחברות מסורתיות, נשים בעוני ובני נוער בסיכון.