לא מרימים ידיים

על סמך ראיונות אישיים שערך המחבר עם עשרות פעילי מחאה מקבוצות מיעוט שונות מתאפשרת הצצה מבפנים על המחאות החברתיות שמטלטלות את ישראל של תחילת המאה ה-21 ומאיימות להעמיק את קרעיה הפנימיים. ספרו החשוב של יאיר יאסן מספק מבט עומק השוואתי על שלוש זירות מחאה סוערות אך שונות לחלוטין בישראל: הימין-הרדיקלי בגדה המערבית, הבדואים בנגב, ויוצאי אתיופיה. כל אחת מהזירות מתאפיינות ברקע, נסיבות וביטויים שונים של התנגשויות אלימות בין פעיליה לבין סוכני המדינה, התנגשויות שכולן, על פניו, מנוגדות לאינטרסים של חבריה.

מחאות ועימותים אלימים בין אזרחים לרשויות המדינה מעוררות עניין ציבורי, תקשורתי ומחקרי. הפעלת אלימות מדינתית היא חלק מהמונופול על האלימות המופקד בידי המדינה, והיא מלמדת, בין השאר, על מעמדם של מי שהיא מופעלת נגדם ועל מקומם בהיררכיה של האזרחות. ספר זה מציע זווית נוספת לדיון באלימות פוליטית, זו של אזרחים כלפי רשויות המדינה והחוק. מה ניתן ללמוד מהמחאה האלימה על הלגיטימיות הנתפסת של המדינה בעיני הפעילים? על האמון במשטרה? על מעמדן של הקבוצות המעורבות באלימות? ועל הדרך שבה פעילים מפרשים את האלימות שבה לקחו חלק, במתכוון או שלא במתכוון?

ד"ר יאיר יאסָן חוקר מחאות אזרחיות, יחסי משטרה-חברה ואלימות פוליטית; מרצה בתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב; זוכה מלגת נשיא המדינה למצוינות ולחדשנות מדעית לשנת 2017.