לקראת מוסר של דו-משמעות

סימון דה בובואר – סופרת, פמיניסטית, אינטלקטואלית, אקזיסטנציאליסטית ובת-זוגו של ז'אן פול סארטר – לא זכתה להיקרא פילוסופית בימיה. היא ידועה בעיקר כמחברת "המין השני" וכסופרת, וכתיבתה הפילוסופית נותרה בצלה של עבודתה הספרותית. בספרה רב-התעוזה לקראת מוסר של דו-משמעות, אשר ראה אור לראשונה בשנת 1947, מנסחת דה בובואר בצורה מופתית וסוחפת עמדה תיאורטית של מוסר אקזיסטנציאליסטי אשר מנסה לגשר על סתירות רבות המתגלות בין העמדה האקזיסטנציאלית, אשר לפיה האדם עצמו צריך לקבוע את ערכיו ואת משמעות קיומו, לבין הצורך לנסח עמדה שאינה שרירותית ורלטיבסטית ואינה מצדיקה את כל פעולות האדם.

בלקראת מוסר של דו-משמעות עוסקת דה בובואר בשאלות של אחריות מוסרית, ואף מציעה יסודות למוסר אקזיסטנציאליסטי. דה בובואר אינה מצדיקה אתיקה המתבססת על עקרונות אוניברסליים ועל תיאוריה המניחה מהות אנושית; היא בעד מוסר המבוסס על הקיום האנושי – מושג לא-מהותני של סובייקטיביות וקונטינגנטיות. מבחינתה, רק פילוסופיה אשר מעריכה את החופש של כל פרט יכולה להיות אתית. הגותם של מרקס, הגל וקאנט, אשר מעדיפה את האוניברסלי, מצמצמת את חשיבותו של הפרט ואינה יכולה לשמש מערכות אתיות.

בניגוד לסארטר, דה בובואר חשה צורך להתייחס לסובייקטים חופשיים אחרים בעולם. מכיוון שאין אלוהים, על האדם ליצור קשר עם אחרים דרך פעולות אתיות. במקום לראות את האחר כמי שמאיים על החופש שלי ואשר מבטו הופך אותי לאובייקט, היא רואה את האחר כציר החופש שלי כסובייקט. לטענת דה בובואר, הניהיליסט ההרפתקן, האדם המאוהב המלא תשוקה, האמן ואף האינטלקטואל – כולם צריכים להבין שאין שום מטרה נעלה מעבר להיותנו בני אדם חופשיים, ושעלינו לממש את החופש הזה. האתיקה שהיא מציעה מאלצת התמודדות וקבלת החלטות יומיומיות.

לספר מצורפת הקדמה על סימון דה בובואר, מאת ד"ר דינה חרובי מאוניברסיטת תל אביב.