מזוכיזם ממית ומזוכיזם שומר החיים

ספר זה, מאת הפסיכואנליטיקאי והתיאורטיקן בנו רוזנברג, הוא בבחינת פנינה מטא-פסיכולוגית המהווה שיא מתוחכם ומדויק של המסורת הפרוידיאנית. רוזנברג מחלץ מהמאמר של זיגמונד פרויד, "הבעיה הכלכלית של המזוכיזם" (1924), את מירב המסקנות הקליניות והתיאורטיות המתחייבות ממנו, מסקנות שפרויד עצמו לא תמיד מיצה עד תום. פרויד מדגיש בפתח מאמרו: "אם עקרון העונג חולש על התהליכים הנפשיים, כך שתכליתם המידית היא הימנעות מאי-עונג והשגת עונג, אזי המזוכיזם הוא למעשה חסר פשר". רוזנברג ממשיך לתור אחר ה"פשר" של המזוכיזם, כל זאת בעקבות תיאורית הדחפים החדשה שהציע פרויד בשנת 1920.

הפרדוקס של המזוכיזם או של מציאת עונג בסבל אינו מתיישב עם התיאוריה הישנה של עקרון העונג, ולפיכך אינו מתיישב עם תיאורית הדחפים הראשונה. מכיוון שחולל בה הפיכה, יכול היה פרויד להציע תיאוריה רעננה של המזוכיזם, לא רק מכיוון שהמזוכיזם הוא הביטוי המובהק של דחף המוות, אלא גם מכיוון שעתה, בעזרת דחף המוות, אפשר היה להתקרב קצת יותר לעבר הבנת ה"אי-מובנות" הזאת של המזוכיזם.

המזוכיזם זוכה למעמד מיוחד ביחס לתיאורית הדחפים החדשה מכיוון שהוא מוגדר כארוטיזציה של ההרסנות (שמקורה בדחף המוות); ארוטיזציה זו מגבילה את הסכנה הטמונה בהרסנות. במילים אחרות: אפשר לסבול את ההרסנות בגלל המזוכיזם. במובן הזה המזוכיזם נוכח בכל תופעה נפשית, מה שמוביל למסקנה שהנפש האנושית היא בעלת ממד מזוכיסטי החיוני לתפקודה ואף לקיומה. אם פרויד טען שעקרון העונג הוא "שומר חיים", אזי בנו רוזנברג טוען שהמזוכיזם שומר את חיינו הנפשיים!

בנו רוזנברג (1928-2003) עלה לישראל מרומניה בצעירותו, ולאחר לימודי פילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים לימד פילוסופיה בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה. בפריז למד פסיכולוגיה קלינית והיה חבר בחברה הפסיכואנליטית של פריז. היה בעל פרקטיקה פרטית ענפה, לצד עבודת ממושכת במוסדות פסיכיאטריים שבהם טיפל בעיקר במקרים פסיכוטיים. ניהל סמינרים רבים שבהם יכול היה לפתח את רעיונותיו ואת כשרונו כמורה.