מחזות זיכרון

הרולד פינטר הוא מחשובי המחזאים של המאה ה-20 וחתן פרס נובל לספרות לשנת 2005.
מחזות זיכרון מאגד ארבעה מחזות – "עפר ואפר", "נוף", "שקט" ו"לילה" – ומבחר שירים. הזיכרון הוא במידה רבה נושאם של ארבעת המחזות ובה בעת הוא המניע והטווה את עלילתם כצל חידתי.

המחזה "עפר ואפר" מגולל דיאלוג בין בני זוג צעירים. האישה מתארת יחסים בעלי ממד אלים עם מאהב קודם, והגבר מנסה להתחקות אחריהם ואף לחקות את טיבם. אט אט מתגלה סוד מעברה של האישה, המשתמע כנובע ממאגר דימויים תרבותי ומזיכרון קולקטיבי של השואה. הקשר בין הדמות לבין סודה נותר עלום באופן כזה המתיר אפשרויות רבות לפרשנות. "נוף" בנוי ממונולוגים בין בעל לאישה, המשתלבים זה בזה אך אינם מגיבים ישירות זה לזה. בת' שקועה בזיכרון יום קיץ אחד, שאותו בילתה על החוף עם מאהב מעודן. לעומתו, המונולוג של דאף ארצי ומחוספס ועניינו בחוויה טריוויאלית שעבר אתמול. דאף מנסה לזכות בתשומת לבה של בת', ללא הצלחה: דיבורו אולי מכוון אליה, אך אינו מגיע.

המחזה "שקט" מורכב משלושה מונולוגים המשתרגים זה בזה. שלוש הדמויות – שני גברים ואישה – אשר לעולם אינן פונות זו אל זו, יוצרות בכל זאת מעין סיפור המקשר בין הדמויות ודבריהן. ב"לילה" מעלים בעל ואישה את זיכרונותיהם, שאינם חופפים, מפגישתם הראשונה.

בהקדמה המרתקת לספר עומד פרופ' אברהם עוז על ממד הזיכרון ביצירתו של הרולד פינטר ושופך אור חדש על כתביו: "אט אט גובר צל הזיכרון על הוויית הרגע […] והצלילה אל הצל, אל מחוזות הזיכרון הבלתי נודעים, מפרה את האיזון הריאליסטי בין דמיון למציאות, בין חיי שגרה למסתורין, בין תהומות פעורים לישורת גלויה, שאפיין את המחזות המוקדמים".

ספרו של הרולד פינטר "אמנות, אמת ופוליטיקה – המחזות הפוליטיים ונאום פרס נובל", ראה אור בהוצאת רסלינג, סדרת ושתי, בשנת 2006.