מחזות

דימוי אחד של העלאה במשכורת אפשר לשאוב מאותם משחקים שוברי ראש – קוביה הונגרית, משחקי טבעות, פאזלים או רוביקוּב, שפתרונותיהם מצריכים תנועות מסובכות יותר ויותר (…)
"העלאה" היא גם פיגורה רטורית שמשמעה לערום ערמות של טיעונים כדי לשכנע.
ולבסוף, "העלאה" היא דימוי בנאלי של היומיום, הדבר שאותו שואף להשיג עובד כשהוא הולך לפגוש את מנהל המחלקה שלו.
בצומת הדרכים של שלוש ההוראות האלה של המילה "העלאה", שהאחת מקורה בשעשועים מתמטיים, השנייה ברטוריקה הקלאסית (…) והשלישית בחיי היומיום, מצא המחזה הזה את מקומו.

מתחם התפודים, שנבנה סביב חמש דמויות שעוברות כל אחת בתורה אותו מסלול מבוכי בחיפושיהן אחר אמת שהן אינן זכאיות לנסחה (…) איננו מחזה לתיאטרון ולא מחזה על תיאטרון, אלא בעיקר משחק על אותה קונבנציה שבירה ומהלכת קסם, שמקבצת למשך שעה או שעתיים כמה צופים, והללו, על מרחב מופרך זה של הבמה (אותו מקום סגור שלעולם יהיה חסר בו הקיר הרביעי), פועלים כאילו איש לא מביט בהם כשהם עושים את עצמם חיים.
* ז'ורז' פרק – מתוך גב הכריכה במקור.

ז'ורז' פרק (1936-1982), בן למהגרים יהודים שבאו מפולין, הוא מגדולי הסופרים שקמו לאסכולת ה-OuLiPo (סדנה לספרות פוטנציאלית) בצרפת. כתיבתו ניתנת לתיאור הן כמייצגת את אמנות "הדור השני" לשואה, והן ככתיבה צרפתית שלאחר ה"רומן החדש". שתי הפנים האלה למעשה בלתי נפרדות ביצירה, ובחיבור הזה ביניהן טמונה ייחודיותה. בין הרומנים שלו שתורגמו לעברית: "הדברים", "איזה טוסטוס קטן עם כידון מכוסה כרום בקצה החצר?", "חלל וכו': מבחר מרחבים", "W או זיכרון הילדות"