מעבר לקליניקה

מעמדו המרכזי של השיח הפסיכולוגי בתרבות העכשווית אינו מוטל בספק. הדרכים שבהן אנו חושבים על ילדות, זוגיות, הורות, זקנה, מין, אהבה, עבודה, סבל נפשי, אושר, חולי ובריאות מעוצבים כיום על בסיס מושגים שמקורם בתיאוריות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות. על כן, חקר השיח הטיפולי, כפי שהתפשט מחוץ לכותלי הקליניקה, משמש כלי יעיל הן להבנת השפה שפיתחנו עבור הרגשות שלנו והן להבנת החברה הסובבת אותנו.

המחקרים שמקובצים באסופה ייחודית זו מבוססים על מגוון דיסציפלינות – פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, תקשורת, היסטוריה, חקר התרבות וחקר הקולנוע – והם מייצגים קשת רחבה של דעות וגישות. הם עוסקים בהיבטים שונים של המפגש בין הגלובלי למקומי בשיח הטיפולי הישראלי, במעברים של מושגים פסיכולוגים בין תחומי מדע שונים, בכניסתם של מרכיבים תרבותיים-חיצוניים אל השיח הטיפולי המערבי ובהגירתם של תפיסות פסיכולוגיות של רווחה וחולי נפשי לאזורים לא-מערביים. תהליך ההתפשטות המתמיד של השיח הפסיכותרפויטי נחקר כאן כרצף של תרגום מתמשך שעובר דרך מרחבי ביניים המקשרים בין השיח היום-יומי לבין השיח המדעי והמקצועי, מרחבי ביניים אשר כוללים בין השאר את כלי התקשורת וסוכנים רבים אחרים.

מגוון הפרספקטיבות באסופה זו יוצר תמונה מגובשת ומורכבת אשר מוסיפה נדבך חשוב למחקר ולדיון הציבורי על מקומו של השיח הטיפולי בתרבות של ימינו – גם מנקודת מבט ישראלית מקומית וגם במבט רחב יותר.

פרופ' ז'וזה ברונר (אוניברסיטת תל אביב) מלמד במינוי משותף בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן ובמכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות. מחקריו עוסקים בעיקר בהיסטוריה ופוליטיקה של הפסיכואנליזה ובתולדות מושג הטראומה, בפסיכולוגיה של הנאציזם, בהגות מדינית בת-זמננו ובהיסטוריה של הענקת הפיצויים האישיים לניצולי שואה בישראל ובגרמניה. ד"ר גליה פלוטקין עמרמי היא מרצה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון בנגב; עוסקת במחקר על אודות הידע של אנשי בריאות הנפש מפרספקטיבה אנתרופולוגית-היסטורית; מתמקדת בזיקות בין השיח הפסיכולוגי לבין אתוס לאומי, מוסר ודת בשדות תרבותיים שונים.