נדז'ה

הספר נדז'ה – אשר ראה אור בשנת 1928 ומתורגם כאן לראשונה לעברית – מאת אנדרה ברטון (1896-1966), הנו הרומן הסוריאליסטי הראשון, המפורסם והחשוב ביותר. זהו רומן המאתגר הן את מעשה הסיפר והן את מעשה הקריאה.

הסיפור, המלווה בצילומים רבים, מסופר מפי ברטון, המתאר, כמו מנקודת ראות משיקה, רגש פתאומי שמפגיש שוב ושוב בינו ובין נדז'ה – אשה צעירה שכמו מגלמת בישותה את הסוריאליזם, מעין כפילה-צל, אולי מן העבר האחר.

זהו ספר העוסק בשיגעון ובסף-השיגעון, באמנות ובחיים כאמנות, בתפר שבין מחקר נועז לבין הרס עצמי, במרווח האוטוביוגרפי.

"כפואטיקה, וכפואטיקה של חיי היומיום, הספר הוא מעשה מרקם של זיקות מפורשות ומובלעות בין סדרי הוויה, עצמים, יסודות, איברים, תופעות ואירועים, שחוברים יחד לתצורה מופלאה המטשטשת את הגבולות בין טבע לתרבות ובין חי לדומם. התצורה היא מעין תשבץ של יחסים בין דברים, השקולים אפוא לייצוג או לסימן… למציאת הזיקות הללו דרושה ערנותו של המשוטט בעיר, מרחב קיומי שופע אנרגיה ומידע שבו הכל עשוי להתרחש.
המשוטט תר אחר הרמוניות בלתי צפויות המסחררות בו, בה בעת, תחושות אמביוולנטיות של הפתעה, בהלה ובעתה, "אי שקט חשוך מרפא". הוא קולט את האותות הללו באשר יפנה, ברחובות, בכיכרות, בתיאטראות, בשווקים, כבעל בית שאינו מזהה לגמרי את קניינו או כזר שמתהלך במוכר לכאורה, נמשך אליו ונדחה מפניו לחלופין, לא-מפויס. הטריטוריה שאותה הוא ממפה היטב מתגלה יותר ויותר כחשופה ומסוכנת ועלולה לכן לערערו משיווי משקלו".
[מתוך אחרית הדבר לספר – מאת מיכל בן-נפתלי]