סטרוקטורליזם

רעיונות סטרוקטורליסטיים התחילו לעבור מצרפת לבריטניה ולארצות הברית בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20, שם נתנו להם ביטוי פומבי, עסקו בהם והתווכחו עליהם בלהט – לרוב בתוך האוניברסיטאות. בסופו של דבר הם הוצאו משם אל העולם האינטלקטואלי שמחוץ לאקדמיה, אז הפכה המילה "סטרוקטורליזם" למילה מוכרת, גם אם הדבר עצמו לא זכה תמיד להבנה נאותה. כמו כל אופנה אינטלקטואלית שעלתה לגדולה, מצא לו הסטרוקטורליזם הן מטיפים קנאים והן אנשים שהתיימרו לצנזרו. צד אחד שאף לאוכפו כצורת מחשבה מדעית ואובייקטיבית ללא עוררין, ואילו הצד האחר שאף להדוף אותו בטענה שהוא יבש, עמום ולא-אנושי.

המבוא הקלאסי של ג'ון סטורוק לסטרוקטורליזם (ראה אור לראשונה בשנת 1986; הספר הנוכחי הוא הגרסה המעודכנת משנת 2003, ובה פרק נוסף על פוסט-סטרוקטורליזם) הוא הסקירה התמציתית והמאוזנת ביותר בנמצא על תנועה ביקורתית מרכזית זו, הקשורה בהגותן של דמויות מפתח כמו קלוד לוי-שטראוס, מישל פוקו, רולאן בארת, ז'אק לאקאן ולואי אלתוסר. ספרו של סטורוק, אשר עם צאתו לאור זכה לשבחים על שיווי המשקל שהגיע אליו בין הפלגים חדורי הלהט של חסידים מושבעים ושל מתנגדיהם, שהתנגחו אלה באלה באותה עת, עדיין מציע את התיאור הטוב והנגיש ביותר לנושא זה.

בימים אלה, כשהמבקרים להוטים לאמוד שוב את ערכו של הסטרוקטורליזם, מהדורה זו – הכוללת אחרית דבר חדשה מאת אחד התיאורטיקנים הצרפתים המובילים של ימינו, ז'אן-מישל רבאטה – היא המענה הנוח ביותר בעיתוי המוצלח ביותר לצרכיו של החוקר בתורת הביקורת או בתורת הספרות.

ג'ון סטורוק הוא עיתונאי ספרותי, סגן עורך לשעבר של ה-Times Literary Supplement ועורך מייעץ של ה-London Review of Books. כתב בהרחבה על ספרות צרפתית.