על הגעגועים

היוזמה לכתיבת ספר על געגועים נרקמה בעקבות מפגש של "הילדים המוחבאים" מבלגיה, אותם מבוגרים שהוחבאו בילדותם, בזמן מלחמת העולם השנייה, בבתיהן של משפחות בלגיות. בהקשר זה עלתה השאלה כיצד עמדו הילדים, אשר חלקם היו צעירים מאד, בגעגועים למשפחותיהם ובידיעה שמתן ביטוי לגעגועים האלה אסור באיסור חמור מכיוון שיסכן אותם ואת המשפחה הבלגית שאצלה חיו. כדי לענות על שאלה זו היה צורך לעסוק בחוויית הגעגועים.

ספר זה עוסק בגעגועים – תהליך שעליו נכתב מעט בתחום הפסיכולוגיה והרבה בספרות היפה ובשירה. תחילתו של הגעגוע בהזכרות במצב של חיבור וקירבה, אשר לאחריו חלה התנתקות והתרחקות. הספר מתאר את הגעגועים במצבי חיים שונים, כמו הגירה, בחירת מקצוע, בחירת מקום עבודה, בחירת בני זוג והקמת משפחה, גירושים, פרישה ומוות. בכל מצבי החיים הללו קיימת גם אפשרות לחיים מלאים יותר. על האדם לזהות לאילו ממושאי געגועיו ניתן להתקרב מחדש כך שיהיו מקור לסיפוק. סיפוק כזה מחייב לעתים וויתור על אותם תהליכים שאינם ניתנים לשיקום ושחזור. הספר דן בשאלות אלה כביטוי לגעגוע, לשאלת שאלות ולחיפוש תשובות.

הפסיכולוגיה האופטימית היא המסד התיאורטי לספר זה; היא מתמקדת בזיהוי מטרות מספקות ובתכנון דרכים להגשמתן. היכולת לקבל את הרגשות הכואבים של התרחקות, לצד יכולת החיפוש אחר אותם מרכיבים של החוויה שהיו חיוביים, על אף הכאב, מחברות את הגעגוע לענף זה של הפסיכולוגיה.

גליה רבינוביץ' היא מומחית בפסיכולוגיה התפתחותית ובטיפול בשיטת הגשטאלט. עוסקת במשך שנים רבות בטיפול בילדים, משפחות, זוגות וקבוצות, בהוראה של שיטות עבודה אלו באוניברסיטת תל אביב. גדעון נפתלי הוא פסיכולוג תעסוקתי ארגוני. הקים וניהל את מחלקת מדעי ההתנהגות במשרד ראש הממשלה בתל אביב. יערה לוין-פריימן היא פסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי-החינוכי בת"א וראש תחום חינוך והסברה במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.