על הגרמטולוגיה

על הגרמטולוגיה הוא אחד משלושה ספרים שז'אק דרידה (1930 2004) פרסם בשנת 1967 (לצד "הקול והתופעה" – על הגותו של הוסרל, ו"הכתב וההבדל" – קובץ מסות), והוא נותר הניסוח המלא והישיר ביותר של הפילוסופיה שלו. זהו הטקסט שהכניס למחזור הדם של המחשבה והתרבות של שלהי המאה ה-20 את הביטויים דקונסטרוקציה, פונולוגיזם, ארכי-כתב, דיפראנס וסופלמנט. זה גם אולי ספרו האקדמי והמלומד ביותר של דרידה, בהישענו על קריאה נרחבת בתחומים שונים: בלשנות וסמיוטיקה, היסטוריה ותיאוריה של הכתב, תיאוריות של מוצא הלשון, מיזמים של לשון אוניברסלית.

במהלך פרשני מורכב ומזהיר חושף דרידה את ההעדפה המובנית של הדיבור על פני הכתב בפילוסופיה המערבית שראשיתה בתורת האידיאות הסוקרטית בדיאלוגים של אפלטון. בניגוד לרושם השטחי שנוצר אצל כמה מבקרים, הכוונה אינה לתיקון של טעות פרשנית או של עוול היסטורי במטרה להשיב את עטרת הכתב ליושנה. דרידה מראה שהענקת הבכורה לדיבור ה"חי", הבלתי אמצעי, וגינוי הכתב ככלי עזר נחות, מסוכן, חיצוני ו"מת" היא רק תסמין לדפוס מחשבתי מקובע אשר מציב בראש ובמרכז את הנוכחות העצמית של הסובייקט ושל הלוגוס המגדיר אותו בתור שכזה. הדפוס הזה יצר "מעטפת" מושגית, מגוננת ומדירה כאחד, אשר את הסדקים המתחילים להסתמן בה מבקש דרידה להרחיב ולפתוח.

בחלק הראשון של הספר מתמודד דרידה עם הסטרוקטורליזם, הבלשני בעיקרו, שנראה באותן שנים כמודל המבטיח ביותר במה שקרוי בצרפת "מדעי האדם". קריאתו ב"קורס בבלשנות כללית" של סוסיר (לצד קריאה בבלשנים אחרים) היא דוגמה מאלפת למהלך מפותח ומרשים של דקונסטרוקציה. בחלק השני מבצע דרידה מהלך דומה ורחב אף יותר ביחס לאנתרופולוגיה הסטרוקטורליסטית של לוי-שטראוס, תוך כדי חשיפת שורשיה במורשתו של רוסו. הוא מציג את רוסו כמי שנטוע עמוק בתוך המטפיזיקה של הנוכחות, ומראה עד כמה זו נולדת מתוך תפיסה אתנוצנטרית מובהקת אשר מועידה לכל תרבות שאינה מתבססת על אלפבית פונטי מעמד של אחרות ונחיתות.

על הגרמטולוגיה מוגש לקורא העברי בתרגום המופת של פרופ' משה רון. לספר מצורפת הקדמה רחבת היקף על דרידה ודקונסטרוקציה מאת רפאל זגורי-אורלי וז'וזף כהן.