על הכנסת אורחים

על הכנסת האורחים (1996) מאת ז'אק דרידה דן בחוק האתי והפוליטי. דרידה מציע לנו בחינה ייחודית של היחסים המורכבים שבין האתי לפוליטי – עיון אתי-פוליטי במושג החוק. אלה יחסים מורכבים, יחסים מתוחים, שכן האתי והפוליטי טוענים לַזכות להכנסת אורחים, לַזכות לסמן את האורח, להגדירו, להצביע עליו או להזמינו, לארחו… מתח שהנו התנגשות: חוקי הכנסת האורחים הרבים (המותנים, הפוליטיים) מתנגשים בחוק הכנסת האורחים (הבלתי מותנה, האתי). כך כותב דרידה בספר זה:

"ישנה אנטינומיה […] שאין ליישבה בין, מצד אחד, החוק של הכנסת האורחים, החוק הלא מותנה של הכנסת האורחים הלא מוגבלת (לתת למזדמן את כל הבית וכל העצמי של אדם, לתת לו את ייחודו, את ייחודנו, בלי לבקש ממנו לא את שמו, לא תמורה ולא מילוי תנאי כלשהו), ומצד אחר, החוקים הרבים של הכנסת האורחים, אותן זכויות וחובות שתמיד הן תלויות ומותנות, כפי שמגדירה המסורת היוונית-לטינית, ואפילו היהודית-נוצרית, כל המשפט וכל פילוסופיית המשפט עד קאנט והגל".

ובכן, הפוליטי קובע גבולות, בורר את אורחיו, בודק את העוברים ושבים, דורש שיזדהו בפניו בטרם יוכנסו פנימה, הביתה, לפוליס. הוא קובע חוקים – חוקי הכנסת אורחים. לעומת זאת האתי, החוק האתי, הנו בלתי מותנה: זהו חוק האחר, חוק האחרות. בסדר האתי האחרות לעולם אינה עומדת למבחן, הזולת אינו נדרש להציג את זהותו, את תעודת זהותו. קבלתו, הכנסתו פנימה, הנה בלתי מותנית. הוא מוזמן תמיד.

על הכנסת האורחים מציע הצצה נדירה לקול החי של דרידה, שכן טקסט זה הוא גרסה כתובה של שתי פגישות מתוך סמינר שנערך בשנת 1995-1996, בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, אשר עסק בנושא הכנסת האורחים. לטקסט מתלווה, כבקול שני, טקסט של אן דה פורמנטל, פילוסופית ופסיכואנליטיקאית שהשתתפה בסמינר. תחת הכותרת "הזמנה", אן דה פורמנטל עוקבת אחר אופן הבעתו של דרידה, אחר ה"איך" של כתיבתו, ומתוך כך מציעה טקסט אשר אינו בהכרח פירוש, אלא טקסט חדש, שכמו נולד מתוך הטקסט המקורי וחושף בו אופקים חדשים.

לספר מצורפת הקדמה מאת אלי שינפלד על אתיקת הכנסת האורחים אצל דרידה.

עד כה ראו אור בהוצאת רסלינג ספריו הבאים של ז'אק דרידה: "נפתולי בבל" (2002); "מחלת ארכיב" (2006); "תוקף החוק" (2006).