על המטריאליזם ועל הלשון / המהפכה הפרוורטית

סטלין שוב רלוונטי! אלא שהפעם כדאי לקרוא אותו לא כסובייקט של מחקר אלא כאובייקט של מחקר, לא כ"תיאורטיקן", מעניין פחות או יותר, אלא כמייצג של משטר מחשבה שיש לו חשיבות היסטורית. ברית המועצות התפרקה והפרויקט הקומוניסטי כמעט חדל. עתה ניתן לבחון את הסטליניזם בחינה היסטורית, להבין כיצד חצי עולם נהה אחריו, ומדוע היה לו פוטנציאל חסלני רב כל כך. מופעים מובהקים של השיח הקומוניסטי, דוגמת שני הטקסטים של סטלין המכונסים בספר זה, הם מקום טוב להתחיל בו.
על התיאוריה המרקסיסטית למד סטלין בין השנים 1925-1928, כאשר פילוסופים צעירים ממכון הפרופסורים האדומים של מוסקבה נתנו לו שיעורים פרטיים שלוש פעמים בשבוע. אלא שהספרים שפורסמו תחת שמו – מדובר בכתבים שנפרשים על פני 13 כרכים – אינם אזוטריים. מדובר בדרך כלל בספרים בעלי השפעה שחוברו במשותף על ידי חשובי התיאורטיקנים של הקרמלין, וסטלין צירף להם את שמו כדי להעניק לכתוב בהם משנה תוקף מדעי. בשני המקרים שלפנינו מדובר בהתערבויות קריטיות בוויכוחים פנימיים במרקסיזם-לניניזם הסובייטי.
בעל המטריאליזם הדיאלקטי וההיסטורי (1938) פוסק סטלין הלכה קומוניסטית לאחר שכל אויביו האידיאולוגיים חוסלו, ולאחר שברית המועצות זכתה לחוקה חדשה, "חוקת סטלין", שאותתה לעולם כי ה"סוציאליזם המתקדם", אם לא הקומוניזם, הנם כבר נחלת ההווה. טקסט זה פוסק בשאלות של תיאוריה ואינו שוכח להדגיש שהמתנגדים הם כולם מנשביקים ואידיאליסטים מזנים אחרים, קונטרה-רבולוציונרים שדינם אחד – סילוק מבמת ההיסטוריה ואולי אף חיסול פיזי.
המרקסיזם ושאלות חקר הלשון (1950) פוסק בשאלה המרכזית של היחס בין הבסיס למבנה-העל בחברה האנושית, מנגח את מאר, חוקר שפה שהתבלט בשנות ה-40, וקובע שהשפה אינה ביטוי של אינטרס מעמדי, פנומן תרבותי חשוב אך בן-חלוף, אלא בסיס של ההוויה האנושית.
טקסטים אלה, הכתובים ברטוריקה "כנסייתית", מתפקדים בימינו כתעודות היסטוריות מרתקות המעידות על הנחות המוצא הפילוסופיות של השיח הסטליניסטי, שכן כל דיון בגורם המהפכה הבולשביקית וביחסי הגומלין בין הגותו של לנין לזו של ממשיכיו חייב להתייחס אליהם ברצינות.

לספר מצורפת מסתו של סלבוי ז'יז'ק, המהפכה הפרוורטית, המבקשת להתמודד מחדש עם המורשת הסטליניסטית ועם היחס בינה ובין הקומוניזם בכלל ומחשבת לנין בפרט.