צמצם התשוקה

את מי מושיבה ענת בוצר על ספת הטיפולים?

הפרק הראשון בספר צמצם התשוקה נפתח ב"תיאור מקרה", אך לא המטופלת ולא "המקרה" נחשפים מולנו בספר – אלא מקומה של התשוקה העומדת במרכז יחסיהם של המטפל והמטופל בפסיכותרפיה, כמו גם ביחסי הצלם והאוביקט המצולם. במהלך הספר שלפנינו בוצר מושיבה על כורסת המטופל שורה של כוחות יצירתיים: הבמאים פליני וצ'פלין; האמניות סיגלית לנדאו ופאטי צ'אנג; תיאורטיקנים של הפסיכואנליזה כמו פרויד, יונג, לאקאן ולוס איריגארי; נרקיסוס ואכוֹ מהמיתולוגיה היוונית והנזיר בסיפור התלמודי על שמעון הצדיק. כל אלה, וגם בוצר עצמה כמטפלת וכאמנית, מייצגים ומשקפים ביצירה זו את אנרגיית התשוקה העומדת במרכז הספר ומניעה אותו.

והנה, התשוקה עצמה, המתעוררת ביצירה, בפסיכותרפיה ובתהליך הצילום, יושבת על ספת הטיפולים. התשוקה ועמה ביטוייה הגופניים, החושיים והיצירתיים – הקול, המבט, האור, העור, האיווי, הכמיהה. את כל אלה דולה בוצר ביצירתיות ובתשוקה מתוך עולם הפסיכותרפיה, הקולנוע, האמנות והצילום, כמו גם מתוך עולם ההגות, המיסטיקה היהודית והסמלים המיתולוגיים.

צמצם התשוקה מתבסס על עבודת דוקטורט שהוגשה לאוניברסיטת בר-אילן, למחלקה לתרבות ופרשנות, והוא מהווה נדבך תיאורטי, יצירתי ורגשי לפיתוח שדה פסיכותרפויטי צעיר וקסום ושמו פוטותרפיה – טיפול בעזרת צילום. הספר מוקדש לכל מי שמאמין בדיאלוג המתרחש בשיח הפתוח ולא במרחב המצומצם: פסיכולוגים, אמנים, הוגים – והקורא הסקרן.

ד"ר ענת בוצר היא פסיכותרפיסטית, מטפלת משפחתית וזוגית, מדריכה, במאית, יוצרת ואוצרת. מייסדת ומנהלת התוכנית לפוטותרפיה – צילום ככלי טיפולי – בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב. פועלת בעולם לפיתוחה ולהנכחתה של הפוטותרפיה במחקר ובקשר האנושי.